עור בגיל המעבר

הבנת גיל המעבר והשפעתו על העור

גיל המעבר הוא אחד הביטויים המורגשים של הזדקנות, המשפיע על נשים הן בגופן והן בממד הרוחני שלהן. בעור, השפעות ההזדקנות ברורות מאוד: עובי הדרמיס פוחת בהדרגה, ובתחילת גיל המעבר הדקיקות של הדרמיס מואצת באופן דרמטי. הדקיקות האיטית הראשונית היא תוצאה של חוסר ארגון הדרגתי של הסיבים האלסטיים, הנובע ממצב מיקרו דלקתי מתמשך. עם תחילת גיל המעבר, הדרמיס מאבד את יכולתו לשמור על מים, ונצפית עלייה חדה בקצב הדקיקות.

השפעת ההורמונים על עובי העור

חוסר איזון הורמונלי ושינויים בעור

הדקיקות המואצת של העור לאחר גיל המעבר היא ככל הנראה תוצאה של חוסר איזון הורמונלי. אכן, נשים שעוברות כריתת שחלות מציגות עור דק יותר, בעוד נשים המקבלות טיפול באסטרוגן מציגות עור עבה יותר (1). אצל נשים בגיל הפוריות, עובי העור תלוי ברמת הורמוני המין (2), כאילו היה תוצאה של אגירת מים המושפעת מהורמונים. נשים לאחר גיל המעבר המקבלות טיפול הורמונלי חלופי אינן חוות את העלייה החדה בגמישות העור הנצפית אצל נשים בתקופת טרום גיל המעבר שאינן מטופלות, כאילו טיפול הורמונלי חלופי יכול למנוע רפיון עור (3).

שינויים ביוכימיים ותחושות בעור

יובש וגרד לאחר גיל המעבר

לאחר גיל המעבר נצפים גם יובש וגרד בעור. זאת בשל שינויים ביוכימיים המתרחשים בשכבת הקרנית, כגון ירידה ברמת פילגרין ועלייה ברמות Small Proline Rich Proteins (SPRP). פילגרין הוא מקור ל-Natural Moisturizing Factor (NMF), וחסר בו גורם לתחושת יובש. SPRP הם מרכיבים של מעטפת הקרנית, ושכיחותם הגבוהה הופכת את שכבת הקרנית לנוקשה יותר. שני התהליכים הללו יחד גורמים לתחושת גרד.

סימנים נראים לעין בעור לאחר גיל המעבר

קמטים, רפיון ואובדן זוהר

עור לאחר גיל המעבר מציג קמטים ואובדן זוהר, ברק ולומינוזיות. לאחר שאיבד מעוביו והגדיל את שטח פניו, העור "נשמט" מנקודות החיבור שלו לשרירים ונוצרים קמטים. אובדן הזוהר, הברק והלומינוזיות הוא גם תוצאה של הדקיקות של העור. מולקולות העור סופגות, מחזירות ומפזרות אור. האור שאינו נספג ואינו מוחזר חודר לדרמיס עד לרקמת השומן. עור דק יותר מפזר במידה פחותה את האור שאינו נספג על ידי ההמוגלובין בכלי הדם, ומאפשר ליותר פוטונים להגיע לרקמת השומן הצהובה. לכן, יותר אור צהוב חוזר, והעור מקבל גוון צהבהב.

טיפולי אסטרוגן והשפעתם

טיפולים מקומיים והורמונליים

יישום מקומי של אסטרוגן מגדיל את עובי העור בכ-10% ומשנה את המאפיינים הביופיזיקליים של עור לאחר גיל המעבר (4, 5). אסטרוגן מקומי משמש בדרך כלל להגבלת העלייה באלקליניות של הפרשות נרתיקיות, אשר משנות את המיקרופלורה המקומית ועלולות לעודד זיהומים בדרכי השתן. נמצא כי טיפול באסטרוגן מוריד את ה-pH הנרתיקי וכי טיפול הורמונלי חלופי מנרמל את ה-pH ואת המיקרופלורה לאחר גיל המעבר. לדוגמה, מתן תוך נרתיקי של אסטרדיול לנשים לאחר גיל המעבר ללא Lactobacillus נרתיקי, הוביל להתיישבות של לקטובצילים לאחר חודש, בעוד ה-pH ירד מ-5.5 ל-3.8 וזיהומים על ידי Enterobacteriaceae הופחתו באופן משמעותי (6). נשים ורופאים צפויים לדון בבעיות ובפתרונות הקשורים לטיפולים הורמונליים. נקודה לדיון היא העובדה כי הגדלת עובי הדרמיס עשויה לסייע בהפחתת קמטים וכן בצבע הצהבהב של עור לאחר גיל המעבר. עם זאת, יש להשתמש באסטרוגן תחת פיקוח רפואי קפדני.

מקורות

(1) Tur E. (1997) Physiology of Skin Differences in Men and Women. J. Clin. Dermatol. 15 : 5-16
(2) Eisenbeiss C et al (1998) The influence of female sex hormones on skin thickness: evaluation using 20 MHz sonography. Brit. J. Dermatol.139: 462-467
(3) Piérard GE, et al (1995) Effect of hormonereplacement therapy for menopause on the mechanical properties of skin. J Am Geriatr Soc. 43:662-665.
(4) Creidi P, et al (1994) Effect of a conjugated estrogen (Premarin) cream on the facial skin. A comparative study with a placebo cream. Maturitas 19:211-223
(5) Guinot C, et al. (2005) Effect of hormonal replacement therapy on skin biophysical properties of menopausal women. Skin Res Technol. 11:201–204.
(6) Farage M.A., et al (2015) The Vaginal Microbiota in Menopause. In: Farage M., Miller K., Maibach H. (eds) Textbook of Aging Skin. Springer, Berlin, Heidelberg